יום שבת, 2 במרץ 2013

19.12 מומבאי, בומביי סיור קצר בעיר גדולה


יום רביעי  19.12.12

מומבאי
יוצאים משדה התעופה החדש הנקי המודרני והמרווח  ישר לרחובות הצפופים מלאי אדם ומכוניות.
מומבאי היא עיר הבירה הפיננסית של הודו. היא המרכז הפיננסי והמסחרי. מספר התושבים – 20 מיליון. מספר הדתות 8 : הינדים, מוסלמים, נוצרים, סיקים, בודיסטים, ג'יינים, פרסים-זרטוסטרים, יהודים.
 חלקה הדרומי הבנוי על 7 איים, הוא איזור המגורים. חלקה הצפוני הוא יבשה ובו המסחר ונמל התעופה. השפעות בריטיות בכל מקום, האוטובוסים האדומים של 2 קומות, תאי הטלפון האדומים, חיקוי של ה"ביג בן" מלונדון הנקרא "סמול בן", בתים מפוארים בארכיטקטורה בריטית והמבנה המפואר של תחנת הרכבת. הרכבת היא כלי התחבורה החשוב ביותר. אנשים קמים בבוקר בדרום העיר ונוסעים לצפונה, לעבודה ובערב, בכיוון הפוך. יש קרונות מיוחדים לנשים ובבוקר יש גם רכבות מיוחדות רק  לנשים וזאת בשל הצפיפות הרבה ברכבת וחוסר הנימוס של הגברים השולחים ידיים.   אנו עולות לאוטובוס ונוסעות דרומה.ובדרך נעצור ונתבונן ונשמע על הדברים המיוחדים למומבאי. 


 


המכבסה הגדולה בעולם מתחת לכביש מראה מרהיב. שורות שורות של כביסה על גגות הבתים ועל חבלים המשוכים מעמוד עץ רעוע אחד לשני. למטה אמבטיות רחבות ואנשים עסוקים. כל אחד מתמחה בעבודתו. אחד חובט את הכביסה על דפנות האמבטיה, אחר מקרצף בסבון את הכבסים על משטח ישר, שלישי טובל במים וסוחט, אחר מוריד כביסה יבשה מהחבלים. לכל מקום אליו העיניים מביטות רואים בחורים עמלים. רק גברים!  על אחד הגגות שורה ארוכה של קורטות לבנות, צחות כשלג ומתנופפות ברוח. הן נקטפות על ידי בחור צעיר ונדחפות לתוך שק גדול. בתוך הביתנים הקטנים נמצאים הגהצנים ועל המדרגות מטפסים גברים נושאים שקים ענקיים- הכביסה הנקייה על הראש. נדמה לי שמשקל השק גדול ממשקל הנושאים אותו. הסוד ללובן הכל כך לבן של הכביסה הם מים רותחים ומלבין כביסה. יש להם שיטת סימון מיוחדת ותמיד הכביסה הנקייה חוזרת אל בעליה. אין פספוסים. רוב הכביסה מגיעה ממוסדות ממשלתיים: בתי חולים, מוסדות סעד, בתי הארחה, אוניברסיטאות. הכובסים עצמם שייכים לקסטה נמוכה, אבל זו פרנסה להמונים ואחר כך לבניהם ולבני בניהם. למשפחות מהמעמד הגבוה ולחלק ממעמד בינוני יש מכונת כביסה בבית.


 



נושאי ארוחות הצהרים
זוהי תופעה ייחודית למומבאי. שנוצרה בעקבות  אורח החיים בעיר. כפי שכבר אמרנו האוכלוסיה גרה בצפון העיר ועובדת בבנייני המשרדים בדרום. המרחק הגיאוגרפי אינו גדול אבל זמן הנסיעה ארוך ולכן הגברים יוצאים מהבית בערך בשעה 7 בבוקר, זמן רב לפני שהאשה קמה ומבשלת את ארוחת הצהרים הטריה. בשעה 9 לערך, מגיעים השליחים ואוספים את קופסאות האוכל מהדירות. כל שליח יכול לשאת כ – 300 מנות אוכל ויש 5000 שליחים המאורגנים בארגון מסודר עם הנהלה ופקחים. חשבון פשוט אומר שמיליון וחצי מנות אוכל מתניידות כל יום מהצפון לדרום. השליחים מגיעים למשרדים בשעות הצהרים וכל אדם מקבל את מנת האוכל שאשתו היקרה הכינה לו. כל השליחים הם ממעמד נמוך ואינם יודעים קרוא וכתוב ובכל זאת כל מנה מגיעה לאדם הנכון. אחר הצהרים השליחים חוזרים למשרדים, לוקחים את כלי האוכל ומחזירים כל כלי לביתו. הכלי מגיע הביתה לפני הבעל. לדעתי זה מפעל מעורר הערצה. אם כי בעלי לא מקבל כל יום אוכל טרי, כי לאשתו היקרה יש עוד יעדים בחיים חוץ מלבשל כל יום אוכל טרי. אצלנו מרק ותבשילים שונים יכולים להחזיק כמה ימים ושם דבר לא קורה. הכל נאכל.
שער תחנת הרכבת הגדולה במומבאי שריד לתקופה הקולוניאלית "תחנת ויקטוריה"
תחנת ויקטוריה - תחנת הרכבת במומבאי



הבית של מהטמה גנדי – אבי האומה
בקרנו בבית בו התגורר גנדי במהלך ביקוריו במומבאי בין השנים 1917 – 1934. רבים מהארועים שהובילו לעצמאותה של הודו, רקמו עור וגידים בבית זה. כיום הבית הוא מוזיאון לגנדי ופועלו. מוצגים בו תולדות חייו ומאבקו בבריטים. חלק מהתצוגה מתאים גם לנוער ומוצג בתוך קוביות זכוכית ובובות משמשות כגבורי הסיפור.



 


 
שער הודו
לקראת ערב טיילנו בשער הודו, מקום מפגש לתיירים ומקומיים. ממש פסטיבל, בזאר מזרחי, רוכלים מציגים מרכולתם על הרצפה, דברים יפים בזיל הזול. צלמים רודפים אחרי הקהל ומשכנעים את אנשים, זוגות צעירים או משפחות להצטלם והמון אנשים סתם מסתובבים ונהנים  מרוח ערב ומהאווירה המיוחדת.
ממש מאחורי כל הבלגן ניצב מלון "טאג  מאהל" מהודר, כאילו שייך לספירה אחרת.

ואיך אפשר שלא להזכיר את ארוחת הערב הטעימה ביותר שהייתה למעשה מסיבת פרידה מספר 2 כי זהו. לפנות בוקר הקבוצה חוזרת הביתה. אנו נפרדים. אילה ואני נשארות לעוד קצת הודו, קצת אחרת.


 



ככה זה בחיים
אדם יוצא למסע ונפגש עם אנשים שעד לפגישה היו זרים לו. והנה נשזרים קשרים ויחסים, נחשפים חיים נוספים. כל אחד שונה מחברו. כל אחד משפיע במידה קטנה או גדולה על האחרים וכמו שנכנס לחיים כך גם יצא במוקדם או במאוחר. אבל הזיכרונות של הטיול המשותף ישארו. חלקם חדים וברורים חלקם עמומים וחלקם לא ברור אם הם פרי הדמיון או אכן היו.
תם ונשלם מסע נשי מספר 33 בדרום הודו.
ארוחת ערב משותפת במומבאי לסיום המסע




אין תגובות:

פרסום תגובה