יום שלישי 18.12.12
יום חדש.
לקראת 7 בבוקר
שרונה קוראת לי לצאת ולחזות במחזה מרהיב. לאורך החוף, בקו המים עומדות שורות שורות
של גברים והם מושכים רשתות. הסירות מתקרבות לחוף אט אט. שרונה, בהתלהבות אומרת
"אני עכשיו יורדת אל החוף" לא מדיטציה, לא יוגה, החוף קורא לה.
אני לא מוותרת על מדיטציה ושיעור יוגה ויורדת לים מאוחר יותר עם נילי. אנו מטיילות
על החוף, כפות רגליים טובלות במים ומגיעות לכפר הדייגים. כפר הדייגים עלוב ביותר.
בקתות קטנות עם גגות מענפי עץ הקוקוס גשם
קל יורד. הרבה בני נוער ובחורים צעירים מסתובבים או יושבים בחבורות קטנות ומדברים.
הגברים עסוקים בקיפול הרשתות. הנשים סוחבות על ראשן קערות פח מלאות בחול ים והן
הולכות לכיוון יער עצי הקוקוס וחזרה לחוף עם הקערה הריקה, מעמיסות חול וחוזרות
ליער. כך שעות רבות, הלוך ושוב. עבודה קשה עבור פת לחם.
כששרונה חוזרת היא
מספרת על תהליך מכירת הדגים המתנהל כמו מכירה פומבית. עומד גבר ולידו מספר נשים.
הנשים נוקבות במחיר והזוכה המאושרת יש לה היום דגים למכור בשוק.
אחר הצהרים מודטים עם קערות טיבטיות בניצוחה של ריקי ואחר כך עיסוי נוסף!
איזה פינוק!! הדרך
הטובה ביותר לסיים מסע , יומיים של בריאות, נחת ובטלה מתוקה.
את ארוחת הערב
מלווה מופע של 2 רקדניות ורקדן. הוא חתיך. גופו בנוי לתלפיות, שיער שחור מתולתל
מעטר את פניו. תנועותיו, הבעות פניו ועיניו הגדולות- תענוג. אנו צופים בריקודים
מאזורים שונים של דרום הודו. ריקודים המוקדשים לקרישנה, שיווה וגנש ורק המבין
בריקוד ההודי יבחין בשוני בין הסגנונות. אני יושבת על המדרגות מעל הבמה ופשוט
נהנית.
 |
| הפתעה - הופעה בערב - רקדנים מקצועיים מרתקים |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה