יום ראשון, 3 במרץ 2013

יום שני, 3.12.12 צ'נאי (מדראס)


יום שני,    3.12.12  צ'נאי (מדראס)

 חמש לפנות בוקר. מומבאי.    לאחר טיסת לילה ללא שינה אנו מתפנקות בארוחת בוקר במלון "הולידיי אין". השמחה כפולה. קודם כל ארוחה מפנקת וחשוב יותר פגישה עם רותי ׁׁׁ ׁ)שׂעדיין לא הכרנו את צחוקה המדבקׂ( שזה עתה הגיעה בתיאלנד. וחזרה לשדה התעופה.

היעד צ'נאי. (מדרס, בשמה הקודם)


צהרים. עדיין באווירה של מעברים, מנוחה קצרה, בית מלון מפנק. אנחנו מתרגשות משרשרת פרחי הטגטס הכתומים המונחת עלינו על ידי נערה חייכנית. ואיפה הודו?
התשובה הגיעה במהירת הבזק.

 


יצאנו לים – ריח דגים, סירות ורשתות. לא רחוק מהחוף שורות שורות של בתים הרוסים לחלוטין. פה ביקר הצונאמי. ההרס רב. לדייגים נבנו בתים חדשים, ורודים.

לא יודעת מי גר בהן, כי לאורך הים , על החוף אנו רואים פחונים, סככות, סוכות, אוהלים ובתים מקרטון. הגגות מענפי קוקוס שמחליפים כל שנה. שם הדייגים ומשפחותיהם גרים ומנהלים חיי חברה מפותחים. ילדים משחקים ונראים עליזים וללא דאגות. גם הסירות כולן חדשות. צריך מקור פרנסה.  הנשים יושבות, מנקות את הדגים ומוכרות. הכל טרי. החוף מטונף. ברוכים הבאים להודו.
 הודו – מתקפה על כל החושים. ריחות עזים, צבעים בוהקים, רעש מחריש אוזנים, טעמים חריפים. בלגן עצום שבו נשמר סדר מופתי. זוהי הודו שעוד נגלה אותה בהמשך מסענו.
 
 

ובערב: תרבות. נוסעים לפדמה. כנרת בת 42. נראית מאד צעירה. יושבת על הרצפה ומחזיקה את הכינור הפוך, כלומר, בשבילנו זה הפוך, בשבילה זה נכון : הכינור נשען על הרגל ותיבת התהודה כלפי מעלה. בוקעים צלילים. מוסיקה הודית. פדמה מרוכזת, מתמקדת,שלווה ורגועה. היא שולטת בכינור שליטה מוחלטת.   פדמה מספרת שהתחילה לנגן בגיל 20. לימודי הנגינה מתחילים בלימודי שירה קולית. קולות שמהדהדים פנימה ומכינים את הגוף והנפש לנגינה. ישבה אצל המורה 10 שנים. למדה וניגנה שעות מרובות ביום וגם עזרה בבישול וניהול הבית.
המורה שלה קיבל במתנה כינור מיהודה מנוחין.- זה כבוד גדול וביטוי להערכה של כנר מערבי דגול לכנר מתרבות אחרת.

פדמה המשיכה וסיפרה שהחלק העיקרי בנגינה הם האילתורים. בהופעות נפגשים 2 הנגנים רק לפני המופע. אין חזרות. פשוט מנגנים ביחד, זורמים האחד עם השני.

המוסיקה ההודית שונה מהמוסיקה המערבית. שונה בסולמות שלה שנקראים ראגות והראגות משתנות לפי מצבי רוח ושעות היום. החוקים שונים והאילתורים כפי שכבר נאמר תופסים חלק נכבד.

זרמנו עם המוסיקה ולא ידענו שרק נצא מהערב הנעים והמהנה ונזרום עם המים. כן.  ירד גשם. אין כבישים. אין מדרכות . הכל נעלם תחת שלוליות ענק ועד לאוטובוס יש ללכת. ואז.... חולצים נעלים, מפשילים מכנסים ויחפים דורכים במים החומים ומי יודע מה מסתתר מתחתם.
 
כן, רלי וגילי, חשבתן על הליכה יחפות בג'יפה של צ'נאי? איך הודו נראית כעת? אני דווקא שמחה ועליזה. כל הרפתקה באשר היא, מתוכננת או מזדמנת מסיבה לי עונג רב. גם ללכת במים חומים ועכורים זו סיבה למסיבה.
 
 

אין תגובות:

פרסום תגובה