יום שלישי 11.12.12
לפני שבע,אני עם כוס תה וספר על הספה שליד החדר, באויר הצח. ממול, בעמק, יושבת העיר, עליה ערפל דק ובמרכזה מזדקרים מגדלי המקדש. קולות הציפורים על העצים מתערבבים עם קולות הפעמונים המגיעים מהעיר וגם צפירות המכוניות והטוק-טוקים וככל שהזמן מתקדם כך הווליום הולך וגובר. בוקר טוב!
נשים – קצת אחרת
לאילה קשרים בכל
העולם. חברים וחברות פה ושם. חלק מהאנשים הפכו לידידי נפש בזכות המוסיקה. ומפגש
הנשים היום הוא עם קבוצה מיוחדת. אנו וכ – 40 נשים המתנדבות בארגונים שונים. ארגון
הגג הוא Soroptimist
International of Madurai. המפגש מתקיים בסטודיו של רשמה וזאפר בעלה.
רשמה היא הגיסה של סימה. סימה היא החברה של אילה. רשמה היא אשה אמידה, נדיבה עם לב
רחב.
אמרנו בזכות
המוסיקה. כן! המוסיקה מאחדת לבבות. המוסיקה גורמת לזרים להרגיש קירבה מיוחדת. הלכת
ברחוב ואשה זרה הלכה מולך? בדרך כלל תחלפו זו על פני זו ללא מבט, ללא חיוך, ללא
תחושה ורגש. תפגשו שתיכן תחת המטרייה של המוסיקה והמפגש יסתיים בחיבוקים ונשיקות,
החלפת דוא"ל ואולי גם בידידות אמיצה לעוד שנים. וכך היה. נפגשנו עם נשים
משכילות, ממעמד גבוה. חלקן מוסלמיות. בתחילת המפגש הסתייגות, לא ברור מה יתפתח.
בסופו – אחוות נשים. לא חשוב מי את ומה את. לא חשוב מה דתך, מה גילך ומה מעמדך,
מאיזו תרבות באת ומהם מנהגיך. לא חשוב אם את שמנה, רזה, גבוהה, נמוכה, מכוערת או
יפה. חשוב שאנו ביחד. מאזינות, כותבות, מציירות. מחליפות רשמים וחוויות. נחשפות
ונפתחות. זו כוחה של המוסיקה. מאחדת לבבות ועולמות.
ארוחת הצהרים – היום,
ארוחה מיוחדת. רשמה מזמינה אותנו ואת נשות ההנהלה של ארגוני המתנדבים לארוחה
במסעדה. מסתבר שזו מסעדה של זאפר, בעלה. אנו מתקבלות במאור פנים והמלצרים מתחילים
לכרכר סביבנו. קודם כל, כל אחת מקבלת עלה ירוק ענק. מה זה? בשביל מה? מציצים
במקומיות ולומדים. זה עלה בננה. יש לפתוח את העלה, לפרוס אותו לפנינו, לנקות אותו
בקצת מים ו.... הצלחת מוכנה. כן האוכל יוגש על גבי עלה הבננה. מגניב. ומתחילות
להגיע המנות. במרכז העלה מניחים את האורז ומסביבו מטעמים שונים. חריף להפליא – כן,
אני האשכנזייה שלא ממש מתלהבת מחריף, אוכלת חריף במלוא הפה, החיך והגרון. ואיך
אוכלים? שאלה שלא צריכה להישאל. עם האצבעות. רק יד ימין בבקשה. יד שמאל משמשת
לניקוי אחרי השירותים. תוך 2-3 דקות אני הופכת למומחית באכילת אצבעות. בואו
ותלמדו: מעבירים מעט מאחד המטעמים אל קצה האורז, אוספים הכל בארבע אצבעות מול
אגודל, מקרבים לפה ובעזרת האגודל דוחפים את
כדור המזון לתוך הפה. אני נהנית ביותר, לוקחת עוד אורז ועוד דאל כדי למשוך
את ההנאה עוד ועוד. הבטן מתפוצצת, השמחה רבה, אושר וחיוך רחב על הפנים, ארוחה שעוד
אתגעגע אליה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה