יום שלישי, 4.12.12
קאלאק שטרה – בית
הספר לאמנויות המחול והמוסיקה העתיקים.
מקום מטופח, ירוק,
נקי, שלו. מכל עבר פנים מחייכות, עיניים טובות מביטות בנו בשמחה.
בבית הספר מלמדים
מוסיקה ומחול מסורתיים. המחול, ריקודי המקדשים, הלך ונעלם כי הבריטים אסרו ללמד
אותו. חשבו שהוא לא מוסרי, שיש בו רמזים מיניים. כיום נלמד מחדש והידע עובר ממורה
לתלמיד.
שנדרה, סטודנטית
הלומדת כאן, מלווה אותנו ואנו עוברים בין הכיתות השונות וחווים שירה, נגינה
ותנועה.שנדרה נמצאת כאן כבר 5 שנים. במקור הוא מפלורידה. לבית הספר מתקבלים כל שנה כ – 30 סטודנטים מתוך כ- 300 מועמדים. כל המתאים נכנס, הודי או לבן.
מהות העבודה היא
תירגול ושינון, תירגול ושינון. התמדה וסבלנות אין קץ. כך רוכשים טכניקה ומגיעים
למיומנות גבוהה ביותר. דרך שמעוררת מחשבה. אצלנו כל הזמן רצים ודוחפים במטרה להשיג
ואולי צריך להתמקד? כשאני מנגנת כשעה בכל יום, נדמה לי שאני משקיעה. היום ברור לי
שממש לא. גם ברור לי שלא אקדיש יותר. אולי, אם הייתי......
בשיעור המוסיקה
יכולים לשיר את הסולם פעם אחר פעם ואפילו שעה שלמה ולא להתעייף ולא להשתעמם. נעצור
פה ונשיר את הסולם. כמה פעמים הצלחנו לפני שעניין אחר תפס את תשומת לבנו?
Sa Ri
Ga Ma Pa
Da Ni Sa
Sa Ni Da
Pa Ma Ga
Ri Sa
התורה עוברת ממורה
לתלמיד אלפי שנים. המורה – הגורו, נערץ על תלמידיו. היחס הוא יחס של כבוד שאין
כמותו. כבוד וענווה. קידה, הרכנת הראש לומר שאין בי אגו. דממה והקשבה. אין צורך
לדבר על משמעת, היא טבועה בגנים.
הסטודנטיות מרפרפות באצבעות ועוברות
ממודרה למודרה במהירות ובקלות ואנחנו נאבקות . לכפות הידיים עושר הבעתי. תפקידן לא
מצטמצם בהחזקת עט או מזלג או מתן סטירה רחמנא ליצלן.
נפרדים מבית הספר.התמונות
של הבנות המנגנות ב"ויני" (הדומה לסיטאר), התמונות של הרקדנים והרקדניות, התמונות
של הזמרים, התמונות של העצים הענקיים והשלווה
– הכל נכנס למגירת הלב ויישאר עמנו.
 |
| פסל האל גאנש במתחם בית הספר למחול ואומנויות מקום אליו מתאספים הסטודנטים בכל יום לתפילת מתחת לעץ הענק |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה