8.12
 |
| בבוקר ליד הקולאם שצוייר בפתח בית המלון |
עם בוקר אנו נוסעים
למקדש הכי גדול של שיווה בעיר "ארונה צ'אלש שוורה טמפל". כולנו לבושות
בכתום. מחזה מלבב. נשים בכתום, משחקות בלהיות סאדו.
הכהן מתיז עלינו מים ואומר תפילה אישית לכל אחת עם שמה. זוהי ברכת המים.
הכהן ממשיך להתפלל ולשיר מנטרות ואנו ניגשות אליו לקבל ענק פרחים וצמיד אדום ליד. יד שמאל לנשואות ויד ימין לרווקות. נקודה לבנה על המצח, בעין השלישית וטקס האש מסיים את הפולחן. "העבר לי את אש הקורבן, היכנס פנימה, האר את חיי וסלק את החושך ממני".
הטקסים במקדש שיווה הגדול בטירובאנאמלאי
כדי לצפות בגלריה לחצו כאן
המרפאה
את המרפאה מנהל האחיין של לי. הוא היה כירורג ועכשיו, כשיצא לגימלאות ניהול המרפאה זו תעסוקה מכובדת. במרפאה 2 רופאים וצוות אחיות. הם עוסקים בעזרה ראשונה בעיקר ומיון חולים. את הקשים הם מעבירים לבית החולים. התרופות מערביות בלבד. לא מתעסקים עם תרופות הודיות מסורתיות, כמו רפואת איור וודה. האחיות לבושות בסארי הפרטי שלהן. אין מדים.קשה להבחין בין חולה לאחות. אנשים יושבים בשקט ובסבלנות, משתעלים בנימוס. ילדים מכורבלים בחיק אמהות. ריח חריף של מרפאה. הרופא מספר לנו עליו ועל המקום. המרפאה שייכת לאשראם וממומנת על ידי האשראם. הטיפול והתרופות בחינם. בית המרקחת הוא חדרון קטן. מעט מאד תרופות על כמה מדפים. בעיניים מערביות המקום נראה עלוב. בעיניים הודיות מקום מבורך ונותן תקוה ומרפא.
קצת מסתובבים בעיר
ונכנסים לחנות של הקשמירים. הבנות קונות צעיפים, חולצות ועוד מציאות. אני תופסת
תנומה עמוקה בישיבה על כסא. כל הרעש והבחש נעלם וכשאני מתעוררת מתנומה עמוקה וטובה
שום דבר בחנות לא השתנה. הבנות עדיין קונות.
שרונה ואני חוזרות
למקדש. השעה ארבע. בחמש יתחיל הטקס, בשירת הנערים. יושבות מודטות ומחכות. האולם
מתמלא אט אט. הנערים מתחילים להסתובב, כולם לבושים בלונגי לבן כשחצי גוף עליון
ערום. על המצח, על הגוף ועל הזרועות 3 פסים, סימן ההיכר של שיווה. הטקס חוזר על עצמו.מנטרות,
תפילות מנחות ואש.
אנו חוזרות למלון.
הערב נר ראשון של חנוכה. הדלקת נרות, שירי חנוכה, כל השירים שאנו מכירות. אווירה
שמחה וחגיגית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה