יום שבת 15.12.12
והיום מוקדש לשייט
חלומי בתעלות המים Back Water.
מי ים שהתערבבו עם מי הנהרות. ונציה של הודו. אנו עולות על בית-ספינה. 3 חדרי
שינה, שרותים מערביים, מטבח,
סיפון עליון רחב ידיים. הקירות והגג של הספינה עשויים מענפי עץ הקוקוס. לספינה
שלנו קוראים "קאטו-ואסודה" היציאה מהנמל איטית ביותר. הספינות צפופות. ממש ספינה
אחת על השנhיה. תמרונים מורכבים ושליטה
מקצועית של המחזיק בהגה ואנחנו שטים. כולנו מרוכזות על הסיפון העליון. נשמעת
מוסיקה הודית. אנו פוצחות במחול ולי מתלהב ומצטרף בשירה וריקוד. מצב הרוח בשמים.
לאורך הגדות בתים
קטנים. 2 נשים שחזרו מקניות, יורדות מסירה קטנה עם סלים ונכנסות הביתה. הסירות
משמשות כרכבים. אשה בנהר חופפת שיער, אחרת מכבסת את בגדי המשפחה והשלישית שוטפת
כלים. בתעלות הקטנות, היכן שהמים נקיים הנשים מעסות את הקרקפת עם הבוץ. בבוץ הרבה
מינרלים ובריאות.
התושבים מתהלכים
בנחת. לא בוער שום דבר. בדרך רואים 2 ילדות לבושות יפה, אשה עם תינוק. מהרמקולים
נשמעת תפילה ודרשה ומסביב למקדש אנשים רבים מצטופפים ומחכים לטקס.זהו חודש קדוש. הנשים לובשות סארי לבן ולילדים בגדים
חדשים. החיים פשוטים ומלאי שלווה. הספינה עוצרת. הפסקה. יורדים לקנות דגים לארוחת
צהרים. החנות נמצאת על לשון יבשה צרה שרוחבה אולי 8 מטר ומאחוריה עשרות ברווזים,
נדנדה קשורה בין 2 גזעים ורותי על הנדנדה בעונג רב ובחיוך גדול.
בירה ביד, מבט למרחקים, חצי מדיטציה. רוגע ושלווה. מה צריך יותר.
ארוחת הצהרים
מוכנה. אנו עוגנים כדי שהאכילה תהיה בנחת. בתפריט: דגים טריים שנקנו לא מזמן,
ירקות ואורז. אחרי הארוחה סיאסטה. ריקי ועמליה חורפות בחדר אחד, נילי מודטת בחדר
אחר ואילה עובדת על הבנות בקוקפיט. קצת מסג' קצת לחיצות הרבה תענוג. התור מתארך
ואילה מחייכת. יש לה כוח לכ ו ל ן.
חניה. יורדים
לסיבוב קטן בכפר. בתים קטנים, מקדשים לאלים החשובים, יריעת ברזנט ועליה מתייבש
אורז, בית ספר נקי ומסודר, ילדים קטנים מקבלים אותנו בחיוך ובעיניים גדולות בולעים
את הנשים הלבנות. בכפר גם מסגד וגם בתים מקושטים לכריסמס. נדמה שבני כל הדתות חיים
ביחד בהרמוניה, אבל שרונה שוחחה עם בעל הספינה ומסתבר שמתחת לפני השטח יש מתחים
רבים. בעל הספינה עצמו מאד נרתע מהמוסלמים, מהמנהגים שלהם ואפילו מהריח שלהם.הוא אומר
שהם אלימים, מושחתים ומביע סלידה מכך שהם נשואים ליותר מאשה אחת. איני בטוחה שהוא דוגמא לכלל אבל ברור שלא הכל
חלק ומתוק כדבש.
חוזרים לספינה
והתענוג נמשך. על המים צמחיה רומנטית, יקינטון מים שעליו מלאים באוויר ולכן הוא צף
ושורשיו במים ולא באדמה. המראה רומנטי ביותר וכגודל היופי כך גודל הצרות. שורשיו
הצפים סותמים את התעלות ומקשים על המעברים. צמח נוסף הוא הספירולינה – מלכת האצות
שאוצרת בתוכה ערכים בריאותיים רבים.
לי הסטנד אפיסט
סיפורו של לי ממחיש
בצורה הטובה ביותר את השנוי האיטי שחל, בעיקר בערים הגדולות, שינוי שמטשטש קמעה את
הגבולות שבין הקסטות. לי הוא מקסטת הוויישא – קסטת האיכרים והסוחרים. בהיותו בן
לאב ששירת בצבא האנגלי, זכה לחינוך טוב ולמד באוניברסיטה. הוא עזב את כפרו והגיע
לדלהי העיר הגדולה ובנה את עצמו ב – 10 אצבעותיו. עסק במלאכות שונות ומשונות
ובהיותו מאד מוכשר ועם מוטיבציה רבה, הגיע מדרגת מקבל קבוצות בנמלי התעופה דרך
מלווה קבוצות ועד למקצועו העכשווי, מדריך קבוצות תיירים. את אשתו הכיר במשרד
התיירות הראשון בו עבד כמקבל קבוצות. היא עבדה במשרד בתור מתכננת טיולים ובכלל לא
התייחסה אליו כי א. היא מקסטת הברהמינים ב. הוא בתפקיד נחות ממנה. לי הפך להיות
מאד פופולרי במשרד בהיותו אוהב אדם, אופטימי ובעל חוש הומור. בסופו של דבר נענתה
לו והם חיים יחד באושר רב ומגדלים את בתם התינוקת.
עד כה ידענו שללי
יש פילוסופיית חיים מאד מעניינת והוליסטית ושהוא בעל ידע רחב בכל הקשור לתרבות
והיסטוריה של הודו והנה הוא עומד בקדמת האוטובוס ומשכיב אותנו בצחוקים אדירים
בחיקויים שהוא עושה. רוצים אנגלית במבטא גרמני? בבקשה. במבטא אמריקאי? בבקשה ועוד
כהנה וכהנה. כולנו מחזיקות את הבטן והוא עם חיוכו המתוק ממשיך וממשיך. אוי לי,
אנחנו נתגעגע אליך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה