יום שלישי 18.12.12
יום חדש.
לקראת 7 בבוקר
שרונה קוראת לי לצאת ולחזות במחזה מרהיב. לאורך החוף, בקו המים עומדות שורות שורות
של גברים והם מושכים רשתות. הסירות מתקרבות לחוף אט אט. שרונה, בהתלהבות אומרת
"אני עכשיו יורדת אל החוף" לא מדיטציה, לא יוגה, החוף קורא לה.
אני לא מוותרת על מדיטציה ושיעור יוגה ויורדת לים מאוחר יותר עם נילי. אנו מטיילות
על החוף, כפות רגליים טובלות במים ומגיעות לכפר הדייגים. כפר הדייגים עלוב ביותר.
בקתות קטנות עם גגות מענפי עץ הקוקוס גשם
קל יורד. הרבה בני נוער ובחורים צעירים מסתובבים או יושבים בחבורות קטנות ומדברים.
הגברים עסוקים בקיפול הרשתות. הנשים סוחבות על ראשן קערות פח מלאות בחול ים והן
הולכות לכיוון יער עצי הקוקוס וחזרה לחוף עם הקערה הריקה, מעמיסות חול וחוזרות
ליער. כך שעות רבות, הלוך ושוב. עבודה קשה עבור פת לחם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה