יום חמישי 13.12.12
שדות התה בדרך לקוצ'ין
אנו יורדים וגולשים
מהרי הגת לחוף המערבי של הודו, למדינת קראלה. עצי אלון Silver Oak מאד גבוהים משני צידי הדרך. עליהם מטפס
הפלפל. מתחת לעצים ובמורדות ההרים שיחים בשורות שורות. אלה מטעי התה. שטחים
עצומים. לאורך קילומטרים רבים לכל כיוון אליו נסתכל נפגוש את שיחי התה. איזור כל
כך ירוק והכל מנצנץ באור השמש.
 |
| המאמינים ההודים בדרך לאחד מהמקומות המקודשים. המדריך המקומי הסביר לנו שאנחנו רואים רבים כאלה משום שזה "החודש הקדוש" |
לצד הדרך 2 אוטובוסים קטנים מקושטים בפרחים ומסביב
גברים צעירים, חלקם בלונגי שחור וחלקם בלונגי כתום. אלה הם עולי הרגל להר סברי
מאלאי. מסתבר שיש כאלה שעושים קיצורי דרך ועולים לרגל ברכב.
נחזור לתה. את התה
קוטפים בידיים. נקטפים העלים הטריים והצעירים ביותר שאוצרים בתוכם יותר מינרלים.
זהו התה האיכותי. לאחר מספר חודשים מתבצע קטיף נוסף והוא איכותי פחות. הקטיף מתבצע
בשעות הבוקר המוקדמות. הקוטפות באות מטאמיל נאדו לעבודה בשכר יומי. הן יושבות
במחנה עבודה כל עונת הקטיף ומרוויחות את לחמן. לפני הקטיף הגברים עוברים עם צנורות
מים ומתיזים מים על העלים לנקותם מלכלוך ואבק.
נגמרו שדות התה
האינסופיים והתחילו קילומטרים רבים של עצי גומי.
שוק הבקר
באחד מעיקולי הדרך
שוק פרות, שוורים ובאפלו הנמכרים לשחיטה למוסלמים ולנוצרים. בעלי החיים נדחקים
בצפיפות איומה במשאיות זוהי השחיטה בדרך לשחיטה.
 |
שוק הבקר בקראלה. כאן המוסלמים והנוצרים אוכלים בשר בקר.
|
בנוף העירוני רואים
בתים יותר יפים, פחות מקדשים גדולים ויותר כנסיות. בקראלה יש יותר נוצרים ואנו
נפגשים עם קישוטי חג המולד. אפשר לדעת מהי דתו של האדם על פי הכניסה לביתו. אם
בכניסה כוכב מנצנץ- נוצרים. אם נמצא הצבע הירוק בכניסה – מוסלמים ואם יש פרחים או
גנש – הינדים. ואם מדברים על דתות, מן הראוי להזכיר כי אין לימודי דת בביה"ס.
הלימודים חילוניים. הדת בבית.
קוצ'ין
אנו במלון
"הולידי אין". בנין רב קומות, מודרני לחלוטין. הכל מבריק ומלוטש. הכל קר
ומנוכר. איפה המלונות הנהדרים הכפריים שהיינו בהם עד עכשיו. אני מתחילה להתגעגע.
הלובי מקושט כולו לכבוד כריסמס. במרכז ניצב עץ אשוח ענק מגונדר. אנו נכנסות לחדר. סנסציה. בין השרותים והחדר יש
חלון גדול. זכוכית. מהמיטה רואים את היושב בשרותים. ממש הזוי. מזל שיש וילון,
שיורד על החלון ועושה את ההפרדה. נזכרתי בזוגות שבונים את השרותים פתוחים, במרכז
הבית. לפי האידאולוגי: כשחיים יחד שותפים
בכל!
 |
| הכניסה לקוצ'ין, עיר על המים עם מעבורות ואיים וגשרים רבים |
בקוצ'ין 5 מליון
תושבים. רובם יותר עשירים, משכילים, לבושים טוב. קוצ'ין מפורסמת בפירות הים שלה
ובדגים.
לעיר מספר חלקים, מרכז,
אי מלאכותי-וילינגטון, שבו בסיס צבאי והעיר העתיקה שבה הרובע היהודי והנמל. המעבר
ביניהם במעבורות.
בית הכנסת. בית הכנסת
נבנה ב – 1568. מקבל את פנינו השומר של בית הכנסת. הוא יליד קוצ'ין. סבו ואביו לפניו שמרו על בית
הכנסת. הם נוצרים אבל הוא מחשיב עצמו לאדם ללא דת. בקראלה כולה נותרו כיום כ- 15 משפחות יהודיות. בקוצ'ין 5. כולם מגיעים
לבית הכנסת בחגי תשרי והמקומיים מגיעים גם בימי שישי. מעבר לזה בית הכנסת סגור.
האזור מוסלמי ויש בעיות בטחון. הרב המקומי הוא רב זלמן- איש חב"ד. הגיע לביקור
בבית הכנסת לפני 4 שנים. כשהבין שאין במקום חיי דת, חזר עם אשתו והם הקימו סניף
חב"ד והישראלים החלו להגיע. השכנים המוסלמים לא ראו את ההתקהלויות בעין יפה,
מה גם שה"גסות הישראלית" לא ממש אהודה על ההודים ולכן השלטונות לא חידשו
לרב את הויזה שלו והוא חזר ארצה.
רצפת בית הכנסת
מרוצפת באריחים כחולים. עבודת יד מסין וכל אחד שונה מחברו. המנורות הובאו מאיטליה.
זכוכית מורנו. מאחורי הפרגוד נמצאים 5 ספרי תורה, בני 200 שנה.
אנו יושבות על
הספסלים בהתרגשות רבה. אוחזות ידיים ושרות מלב אל לב שירי ארץ ישראל. מחנה סנש ועד
שירי חנוכה.
ריקוד הקטאקאלי.
באחד האולמות של
הולידיי אין, משהו חדש. מיסתורי ומסעיר. רקדן מתאפר. צובע את פניו בצבעים חזקים
ובוהקים. אנו מתבוננות בבגדי המופע. הרקדן אינו מסוגל להתלבש לבד. מערימים עליו
שכבות של בגדים, חצאית ועליה עוד אחת, חגורה רחבה. עד שהוא מוכן למופע אנחנו כבר
עייפות.... רקדן יחיד, נער מתופף וזמר. הזמר שר את פרטי הסיפור והרקדן מבצע.
תנועות רגליו מינוריות. כמעט ואינו זז ממקומו. עיקר התנועה בידיים, במודרות השונות
ובהבעות הפנים. מופע הערב היה רק הקדמה לביקור שלנו מחר באקדמיה למחול הקטאקאלי.אני
מוקסמת. עוקבת בריכוז רב ומנסה לא לפספס ואפילו שינוי קל של מבע עיניים או פנים.
מרגישה שכל גופי במתח. השרירים אחוזים כאילו אני זו הרוקדת. קשה להרפות מול מופע
כזה מרהיב. והנער המתופף, גם לו מגיעות מחיאות כפיים. כל כך צעיר וכבר מקצועי
